מזמור של בני קורח, שחוגג את ציון כעיר שאלוהים אוהב מעל כל האחרות. הוא מדבר על דברים נכבדים שנאמרו על עיר האלוהים, וכולל רשימה מפתיעה—רהב (שם פיוטי למצרים), בבל, פלשת, צור וכוש—כל אחת נספרת בין אלה שנולדו בציון, כל אחת נחשבת לאזרחית. המזמור מסתיים בתמונה של אלוהים כותב את העמים בספר שלו, סופר כל אחד כמי שנולד שם, ושל זמרים ורקדנים שמכריזים שכל מעייני השמחה שלהם נמצאים בה.