Psalm קל״ז
✏️ Editמזמור גלות, המתאר את צערם של בני ישראל שהוגלו הרחק מארצם לבבל. שם, ליד הנהרות, הם בכו כשנזכרו בציון, ותלו את הכינורות שלהם כי לא יכלו להביא את עצמם לשיר את שירי ארצם בפני שוביהם. המזמור הופך לשבועת נאמנות חזקה לירושלים, ומסתיים בזעקה מרה לצדק נגד אלה שהחריבו את העיר.
עַל נַהֲרֹות בָּבֶל
שָׁם יָשַֽׁבְנוּ גַּם בָּכִֽינוּ
בְְּזׇכְרֵֽנוּ אֶת צִיֹּּון
עַל עֲרָבִים בְְּתֹוכָהּ
תָּלִֽינוּ כִּנֹּּרֹותֵֽינוּ
כִּי שָׁם שְְׁאֵלֽוּנוּ
שֹׁובֵֽינוּ דִּבְרֵי שִׁיר
וְְתֹלָלֵֽינוּ שִׂמְחָה:
“שִֽׁירוּ לָֽנוּ מִשִּּׁיר צִיֹּּון!”
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר יהוה
עַל אַדְמַת נֵכָר?!
אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְְרוּשָׁלִָֽם—
תִּשְׁכַּ֥ח יְְמִינִֽי!
תִּדְבַּק לְְשׁוֹנִי לְְחִכִּּי
אִם לֹא אֶזְכְְּרֵֽכִי
אִם לֹא אַ֭עֲלֶה אֶת יְְרוּשָׁלִַם
עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי!
זְְכֹר יהוה לִבְנֵי אֱדֽוֹם
אֵת יֹום יְְרוּשָׁלִָֽם
הָאֹמְְרִים:
“עָֽרוּ, עָּֽרוּ, עַד־הַיְסֹ֥וד בָּֽהּ!”
בַּת־בָּבֶל הַשְְּּׁדּוּדָה
אַשְׁרֵי שֶׁיְְשַׁלֶּּם־לָךְ
אֶת־גְְּמוּלֵךְ שֶׁגָּּמַלְתְּ לָֽנוּ
אַשְׁרֵי שֶׁיֹּּאחֵז וְְנִפֵּּץ
אֶת־עֹֽלָלַֽיִךְ אֶל־הַסָּּֽלַע
| # | Original | Clone | Cloned | Audio | Length |
|---|---|---|---|---|---|
| 1 | ⚡ | ✏️ | 00:06 | ||
| 2 | ⚡ | ✏️ | 00:04 | ||
| 3 | ⚡ | ✏️ | 00:09 | ||
| 4 | ⚡ | ✏️ | 00:04 | ||
| 5 | ⚡ | ✏️ | 00:04 | ||
| 6 | ⚡ | ✏️ | 00:09 | ||
| 7 | ⚡ | ✏️ | 00:09 | ||
| 8 | ⚡ | ✏️ | 00:08 | ||
| 9 | ⚡ | ✏️ | 00:07 |
Export
| | Score | | |
| H | Score | Score H | Cinematic |
Social
Preview
Preview HD
