לַמְנַצֵּּחַ:
בִּנְגִינוֹת
מַשְׂכִּיל לְְדָוִד
בְְּבוֹא הַזִּּיפִים, וַיֹּּאמְרוּ לְְשָׁאוּל:
”הֲלֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּּנוּ“
אֱלֹהִים, בְְּשִׁמְךָ הוֹשִׁיעֵנִי
וּבִגְבוּרָתְךָ תְְדִינֵנִי!
אֱלֹהִים, שְְׁמַע תְְּפִלָּּתִי
הַאֲזִינָה לְְאִמְרֵי פִי!
כִּי זָרִים קָמוּ עָלַי
וְְעָרִיצִים בִּקְשׁוּ נַפְשִׁי
לֹא שָׂמוּ אֱלֹהִים לְְנֶגְדָּם
סֶלָה
הִנֵּּה אֱלֹהִים עֹזֵר לִי
אֲדֹנָי בְְּסֹמְכֵי נַפְשִׁי
יָשֹׁב הָרַע לְְשֹׁרְרָי
בַּאֲמִתְּךָ הַצְמִיתֵם
בִּנְדָבָה אֶזְבְּחָה לָּּךְ
אוֹדֶה שִּּׁמְךָ, יהוה, כִּי טוֹב
כִּי מִכָּל צָרָה הִצִּּילָנִי
וּבְאֹיְבַי רָאֲתָה עֵינִי