שיר המעלות (שיר עלייה לרגל למקדש בירושלים) של דוד המלך, וידוי שקט של ענווה. הדובר מתאר לב שאינו מתנשא או רודף גדולות, אלא רגוע ושקט, כמו ילד קטן שנח בחיק אמו. המזמור מסתיים בקריאה לישראל לשים את התקווה באלוהים, מעכשיו ולתמיד.