מזמור של דוד המלך, שכותרתו "להזכיר" — אולי בקשה שאלוהים יזכור ויפעל. זעקה דחופה וקצרה לעזרה: הוא מבקש מאלוהים למהר להצילו, ושמבקשי נפשו ייסוגו בבושה. במרכז הוא מעמיד את האויבים מול מבקשי אלוהים — הם ישמחו ויאמרו שאלוהים גדול. דוד מסיים בתיאור עצמו כעני ואביון, ושוב מתחנן שאלוהים לא יתעכב.